מדיניות אחת, שלוש מאות סניפים. השאלה שקובעת הכל היא כמה הפרות זה

עוסק מגלה שמדיניות ביטול פגומה פעלה בשלוש מאות סניפים. מבקשים ממודל שפה להעריך את החשיפה לעיצום כספי. הוא לוקח את סכום הבסיס לפי החוק, מכפיל בשלוש מאות, ומחזיר מספר.

זה החישוב הכי טבעי שיש. הוא גם לא החישוב שבתי המשפט מפעילים.

למה מספר סופי מרגיש כמו ודאות

עוסק שמריץ הערכת חשיפה עם AI ומקבל מספר מרגיש שהוא כבר יודע איפה הוא עומד. יש טבלה, יש חישוב, יש סכום סופי. הביטחון הזה הוא בדיוק הבעיה: המספר נראה מדויק בגלל שיש לו הרבה ספרות, לא בגלל שהמבחן שהניב אותו הוא המבחן שבית המשפט הפעיל.

השאלה האמיתית אינה כמה נפגעו

רע״א 32981-11-25, מיוני 2026, קבע מבחן שונה לגמרי: האם מדובר במעשה אחד של העוסק, או במספר מעשים נפרדים ועצמאיים. החלטה מסחרית רוחבית, תניה גורפת בחוזה, נוהל מוקד שגוי, שילוט אחיד, קביעת מחיר, תצורת אתר, כל אלה נוטים להיות מעשה אחד. אירועים עצמאיים בזמנים שונים, בסניפים שונים, בהחלטות נפרדות, נוטים להיות מעשים נפרדים.

מדיניות ביטול פסולה שהופעלה זהה בשלוש מאות סניפים היא לרוב מעשה אחד. שלוש מאות תוצאות מאותה החלטה, לא שלוש מאות החלטות.

מודל שמתבקש ״כמת את החשיפה״ לא יודע שהמבחן הזה קיים. הוא רואה מספר צרכנים ומכפיל בו, כי זו הפעולה שמישהו שלא מכיר את הפסיקה היה עושה. ההבדל בין שתי הגישות הוא לא הבדל ניואנס, הוא הבדל של אלפי אחוזים בתוצאה.

הטעות השנייה, בתוך סכום הבסיס עצמו

גם מי שיודע להפעיל את מבחן המעשה נכשל לפעמים בשלב הקודם: סעיף 22ג מכיל שני מדרגים שונים לגמרי. מדרג אחד להפרות רגילות, מדרג גבוה משמעותית להפרות חמורות, ובהן הטעיה. ערבוב בין המדרגים הוא הטעות היקרה ביותר בכימות, כי היא קורית לפני שמישהו בכלל מגיע לשאלת המכפיל.

מודל שמתבקש לחשב עיצום ולא קיבל את שני המדרגים כטבלה נפרדת, יבחר סכום בסיס אחד ויחיל אותו על הכל.

המספר שבלעדיו אי אפשר להעריך כלום

תקרת תקנה 5 נגזרת ממחזור העסקאות של העוסק, והיא סמכות חובה ולא בקשת חסד. גם אם המכפיל וסכום הבסיס חושבו נכון, בלי נתון המחזור אי אפשר לדעת אם החשיפה שחושבה בכלל רלוונטית, כי היא עלולה לחצות תקרה שהחוק עצמו קבע כבלתי עבירה.

מודל שמתבקש לכמת חשיפה ולא שאל על המחזור פשוט לא ידע שהשאלה הזאת קיימת. הוא יחזיר מספר סופי, בלי לדעת שהוא עלול להיות גבוה משמעותית ממה שהחוק בכלל מאפשר לגבות.

למה זה לא נפתר בניסוח בקשה טובה יותר

כדי לבקש ממודל להפעיל את מבחן המעשה, צריך לדעת שהוא קיים ושהוא משנה את התוצאה באלפי אחוזים. מי שיודע את זה ממילא לא צריך תזכורת. מי שאינו יודע יקבל בחזרה חישוב שנראה מדויק להפליא, עם מספר סופי ברור, שנגזר משיטת ההכפלה השגויה.

זה גם הכשל המסוכן ביותר, כי המספר הסופי נראה מבוסס. יש בו טבלה, יש בו נוסחה. אין בו סימן לכך שהמבחן שהניב אותו הוא לא המבחן שבית המשפט הפעיל.

מה שכבת פרקטיקה עושה כאן

מריצה את מבחן המעשה לפני ההכפלה: מעשה אחד או מעשים נפרדים, לכל אשכול הפרות בנפרד. בוחרת את מדרג סעיף 22ג הנכון לפני שמכפילים. ודורשת את נתון המחזור לפני שמחזירה מספר סופי. התוצר בונה שני תרחישים זה לצד זה, כפי שנטען מול לאחר הפעלת המבחן, כדי שהפער ביניהם יהיה גלוי.

מה שלא משתנה: קביעת המניין הסופי היא של הממונה ושל בית המשפט, לא של הסוכן.

הדף הזה מתאר עבודה עם כלי AI ואינו ייעוץ משפטי. ראו תנאי השימוש.