גילוי הדעת העדכני של לשכת עורכי הדין על בינה מלאכותית: מה השתנה ב-2026

משרד שקבע נוהל AI לפי הנוסח של 2024 עשה בדרך כלל שני דברים. הוא הוסיף להסכם שכר הטרחה סעיף שמתיר שימוש בכלי בינה מלאכותית, והנחה את העובדים למחוק שמות לפני שמזינים מסמך. לפי גילוי הדעת העדכני, אף אחד מהם לא מספיק.

מי שכבר עובד לפי נוהל מרגיש שהנושא סגור. הנוהל נכתב, העובדים הודרכו, ואיש לא התלונן. הביטחון הזה נשען על נוסח ראשוני. הוועדה עצמה כותבת שהוא היה מקדים, ובשנתיים שעברו מאז הוא צוטט בפסיקה ושימש בסיס לסנקציות. הנוסח העדכני מחליף כיוון: במקום אזהרה כללית, הוא קובע רף.

מה השתנה מול גילוי הדעת המקדים מ-2024

מה נחשב פלטפורמה פתוחה, ומה סגורה

זה השינוי המעשי הגדול. פלטפורמה נחשבת פתוחה כשאין התחייבות כתובה, ברורה וחד-משמעית, או ודאות מספקת בפועל, בשלושה דברים: המידע נשמר בסביבה מבוקרת, הוא אינו משמש לאימון או לשיפור המודל, ואין אליו גישה מעבר לנדרש למתן השירות.

הסיווג נעשה לפי החוזה, סוג החשבון, הגרסה וההגדרות בפועל, ולא לפי כותרות שיווקיות. כלי שנמכר כ״מאובטח״ או כ״לעורכי דין״ אינו סגור בגלל השם.

סגורה אינה חייבת להיות פנים-משרדית. גם שירות ענן יכול להיחשב סגור, בהתקיים התנאים (סעיף 40.2). וגם כשהיא סגורה, זו אינה הענקת פטור: נדרש לבחון שמירת נתונים, הרשאות, הצפנה, לוגים וממשקים למערכות אחרות (סעיף 40.3).

מידע מוגבל: למה זה רחב ממה שנדמה

מידע מוגבל הוא מידע לא פומבי שחלה לגביו חובה משפטית, מקצועית או אתית להגביל את חשיפתו. ההגדרה כוללת מידע אישי של לקוח, מידע סודי או חסוי, וגם מידע לא פומבי על צדדים שלישיים.

שני דברים חשובים כאן. האיסור אינו מסתכם בהזנה: הוא נוגע גם לאחסון, לעיבוד ולגישה (סעיף 38.2). והוא חל גם על פרטים חלקיים, כמו תיאור מקרה או טיוטת מייל, ולא רק על מסמכים שלמים.

הכלל הוא הימנעות מהזנת מידע מוגבל לפלטפורמה פתוחה, אלא אם יש ודאות מספקת שהוא יישמר ברמה מתאימה (סעיף 39.2). סטייה אפשרית רק בנסיבות חריגות, אחרי בחינה קפדנית, ובכפוף להסכמת הלקוח (סעיף 39.4).

מתי מספרים ללקוח, ומתי נדרשת הסכמה

עצם השימוש בכלי טכנולוגי אינו מחייב גילוי בכל מקרה (סעיף 42.1). גילוי נדרש בדרך כלל כשהשימוש נוגע באופן מהותי לדרך הייצוג, כשמבקשים להזין מידע מוגבל לפלטפורמה פתוחה, כשהוא משפיע על קבלת החלטות, כשהלקוח שאל, או כשהוא רלוונטי לשכר הטרחה (סעיף 42.2).

הסכמה היא שאלה נפרדת ומחמירה יותר. הפירוט, כולל מה ההסכמה צריכה לכלול, במדריך הסכמת לקוח לשימוש בבינה מלאכותית.

חובת האימות

חובת האימות מוטלת על כל תוצר, לפני שמסתמכים עליו, מעבירים אותו ללקוח או מגישים אותו. היא נובעת מעצם אחריותו של עורך הדין, ואינה נגרעת משום שהתוכן נוצר בסיוע טכנולוגי (סעיף 29). גם מערכת ״משפטית״ שנשענת על מאגרים אינה גורעת ממנה (סעיפים 30 ו-33). ההרחבה במדריך פסיקה מומצאת וחובת האימות.

סוכני AI

לראשונה יש פרק ייעודי למערכות אוטונומיות. הכלל: אין לאפשר לסוכן לקבל החלטות מהותיות, למסור ייעוץ עצמאי או לקדם מהלך משפטי בלי פיקוח ואישור אנושיים מספקים. עצם קיומו של רכיב אוטונומי אינו אוסר על השימוש (סעיף 54). הפירוט במדריך סוכני AI לעורכי דין.

מה משרד צריך לעשות עכשיו

1. למפות את הכלים. אילו מערכות וחשבונות נמצאים בשימוש בפועל, גם אלה שאיש לא אישר.
2. לסווג כל חשבון. לקרוא את החוזה ואת ההגדרות, ולקבוע אם הוא פתוח או סגור לפי סעיפים 10 ו-11.
3. לעדכן נהלים. אילו משימות מותרות, איזה מידע אסור, מי מאשר, ואיך מאמתים (סעיף 46).
4. לבדוק ספקים. התחייבות לסודיות, לאי-אימון, לאבטחה, למחיקה ולשמירה, גם לגבי פלט ומטא-דאטה (סעיפים 41.4 ו-47).
5. להכשיר. כל מי שעובד עם הכלים, כולל מתמחים ועובדים (סעיף 46.2).
6. לחזור לזה. הפיקוח אינו מסתיים ברכישה, והנהלים נבחנים מעת לעת (סעיף 48).

איפה Judaro נכנס לתמונה

Judaro נותן לסוכן את סדר העבודה של התחום, בהרשאת קריאה בלבד, ואינו מקבל מסמכי לקוח. כל תוצר יוצא מסומן: מה נבדק, מה נותר פתוח, ומה טעון אימות. הוא אינו פוטר מאף חובה כאן, ואינו מחליף את הסיווג של הכלי שעובדים בו. החתימה של עורך הדין.